אלינור פרויט סטיוארט התאלמנה בהיותה צעירה, וכאם חד הורית לתינוק קטן עברה

לאדמות הנידחות של ויומינג, ארצות הברית. זה יכול להיות סיפור קשה ואולי טרגי, אך לא כך היה. אלינור נהפכה לסמל של תעוזה נשית במערב הפרוע.

ב-1909 החלה לעבוד כמנהלת משק בית אצל מתיישב ושמו הנרי סטיוארט, ודרך מכתביה המובאים כאן במלואם היא משתפת בהרפתקאותיה ביישוב הספר הפראי.

אלינור הייתה חלוצה, והתנהגה כמהפכנית: היא טיפחה לה חלקה משלה בכישרון מעשי ומלא חן, ושיתפה את הקוראים בחייה החדשים – ההצלחות, הפחד, ומערכת היחסים שנרקמה בין האישה לטבע.

כתביה הם יותר מתיאור של חיים בחזית ההתיישבות, הם עדות שופעת חיוניות ועוצמה לזכותן של נשים להגיע לחירות ולעצב את גורלן.

"רציתי להרוויח כל סנט שהולך לאדמה שלי ולמימוש זכויותיי. לעיתים ממש שברתי את הראש כיצד אעשה זאת, אבל אני יודעת שאצליח; גם נשים אחרות הצליחו. אני מכירה כמה שיכולות כיום לצחוק על צרות העבר. את יודעת? – אני מאמינה אדוקה בצחוק. יש לי ממש אמונה תפלה בנוגע לכך. אני חושבת שאם פוגש אותך מזל רע, הוא יישא את רגליו ויברח אם רק תצחקי בפניו בקול."

נמצאו 187 תוצאות בלי מונחי חיפוש

תוצאות החיפוש