קול אחד, בודד, של ציירת ממוצא רוסי ששמה אנג‘לינה בֶּלוף, נשפך ונוזל על פיסות נייר, הנשלחות מפריז למקסיקו בין אלפי מכתבים אלמוניים. השנה היא 1921. הנמען הוא הצייר דייגו ריבֵרָה. בֶּלוֹף היא אשתו של הצייר. זה עתה חזר למקסיקו והותיר אותה מאחור. והיא כותבת לו. כותבת ומציירת. זוהי נובלה על אישה שמחכה. בד בבד, זהו דיוקן של תקופה, ספר על אמנות, על אהבה חד–צדדית, יצירה בלתי נשכחת על חיים פנימיים של אמנית. משלימה את הספר יצירה נוספת מאת אלנה פּוֹניֶיטוֹבסקָה, הכותבת–משרטטת דיוקן נפלא של הציירת פרידה קאלו. “נשים הן ככה, צריך לפתוח להן את הדלת למרפסת כדי שיעופו בעקבות האהבה. גם אני עפתי בעקבות דייגו. עפתי בעקבות כל הגברים והנשים שרציתי. לפתוח את הדלת למרפסת, זאת המהות של האהבה.“ בדיון אך מציאות. ספרות שנושאת בתוכה צלילות ובוהק של פנינה, צבעוניות עזה, החלטית ואקספרסיבית, כמו בציוריהם של קאלו וריברה. המחברת היא אֵלֵנה פּוניֶיטוֹבסקָה, הסופרת החיה החשובה ביותר במקסיקו. אנחנו מקווים שכמו שקרה לנו, דייגו היקר ייהפך לספר שיש צורך לחזור אליו.