גברת ואדון טימינס מתגוררים בסמטת ליליפוט הנאה, באחת משכונותיה המכובדות של לונדון. אין צורך לומר כי הדמויות שלנו משתייכות למשפחה טובה; בייחוד גברת טימינס, שגדלה בסאפולק ומקורבת לרוזן בעל שם. גברת טימינס מאמינה שבן זוגה האוהב, בעליו של משרד עורכי דין מכובד (פחות או יותר), הוא איש עסקים מצליח שלא חסר ממון בכיסו. היא גומרת אומר להזמין לארוחת ערב את מיטב האליטה הלונדונית, כדי להוכיח לעצמה ולזולת כי ביתה הצנוע אך היפה (בעל שני הסלונים!) יכול לארח את הנשף הטוב ביותר בעיר. האם ניתן להושיב עשרים איש בשולחן המיועד לעשרה? האם עליה להזמין חברים ותיקים שאינם ברמתה? כיצד לנהוג בקרובי משפחה לא יוצלחים? מאין להשיג צלחות וכיסאות עבור כולם? ובנוסף משרתים, טבחים, מארח... האם לשכור את שירותיהם של אנשי מקצוע? לכאורה, האילוצים הבנאליים של משפחת טימינס נטועים בתקופה אחרת, אך חייהם ולבטיהם יזכירו לנו מיד את חיינו שלנו, של מכרינו ושל שכנינו. היכונו – שכן הסעודה הקטנה עומדת, כמובן, לצאת מכלל שליטה. צ׳סטרטון טען שאי אפשר לקרוא עמוד אחד פרי עטו של תאקרי בלי לחייך, ובין דפי הנובלה הזאת נחבאת, ללא ספק, כמות נאה של חיוכים. ספרות טובה, כך מוכיח לנו תאקרי, לא מאבדת מכוחה ומקסמה גם אם נוצקה מזמן למילים. לראייה, לפניכם סיפור ישן-חדש, יצירה קלאסית ורלוונטית תמיד, המציעה לקוראיה שעות של תענוג.