כידוע, שנות חיינו הראשונות הן תמיד שנות חייהם האחרונות של הורינו. אלא שבמקרה שלי, שלא כרגיל, תקופה זו נמשכה שמונה שנים בלבד.

כך כותב יורם שדה, החושף בפנינו שנים ראשונות של ילדות עם אביו יצחק שדה ביפו:

כתבתי טקסט קצר יחסית זה כדי לנסות לשקף תקופה חשובה בחיי האומה, וכדי להראות שאנשי צבא יכולים גם להיות אוהבי אדם, אמיצים כשדים, בעלי חוש הומור דק מן הדק ואוהבי ספרות, שירה ומחזאות המאמינים בטיפוח הגוף כמו בטיפוח הנפש. הטקסט אמור לחשוף לעיני הציבור היבטים בלתי מוכרים באישיותן של כמה מן הדמויות החשובות בהיסטוריה של ישראל.

בספר שמונה שנים ראשונות מגולל יורם שדה את זכרונות ילדותו בעיר תל אביב יפו. מי שהיו גיבורי ילדותו הם עבורנו גיבורי ראשית המדינה, והן הדמויות המלוות ספר זכרונות זה. באמצעות שימוש בלשון ישירה אך מלאת הומור, מנווט יורם שדה את דברי זכרונותיו, ומפליג על גלי ראשית המדינה: תל אביב הצעירה, יפו הוותיקה, אש מלחמת העצמאות, כינון מדינת ישראל ותרבותה.