מה קורה כשפרופסור גונב ציוד של עצמו כדי להוכיח טענה? כיצד להגיב כשמישהו כותב לך: אדוני המנוח היקר? למה קבוצה של אנשי אקדמיה עומדת דום לשואב אבק? מה קורה לכדור פלאפל כשהוא הופך לבשר? 
בספר זה יואל אלפרט אוסף זיכרונות ורגעים קטנים שנחרטו לאורך חיים שלמים – חלקם אישיים, חלקם ישראליים להפליא, וכולם מסופרים בטון קליל וחכם. האפיזודות היומיומיות שמרכיבות את הספר מקבלות עומק דווקא בזכות הפשטות שלהן; הן מתחילות משום מקום ומסתיימות בחיוך, או לעיתים – בפרצי צחוק רם.
בכל מקום שבו עובר הקול המספר, מתגלה מבט סקרן, עדין ולעיתים גם נוקב – כזה שלא לוקח את עצמו ברצינות תהומית, אך גם לא מחמיץ הזדמנות להבין את העולם קצת אחרת. אלפרט נע בין ילדות ונוסטלגיה, חיים אקדמיים, משפחה, נסיעות לחו"ל והשגרה המקומית. בכולם מורגשת אהבת האדם, עברית מדויקת, ועין שרואה את מה שרובנו כבר לא שמים לב אליו.
אין כאן דרמות גדולות. רק החיים בקריצה – מסופרים היטב.