פדריקו גרסיה לורקה נולד ב-1898 בפואנטה ואקרוס שבפאתי העיר גרנדה בדרום ספרד, שם גדל עטוף בנוף פסטורלי ובמשפחה אוהבת ומבוססת. הוא זכה לחינוך ליברלי ומקיף שהשלים במדריד, העיר בה התגורר בבגרותו. ספרי השירה הראשונים שלו, במיוחד "רומנסרו צועני" (1928), ביססו את מעמדו כדמות מובילה במודרניזם הספרדי והוא נחשב לאחד המשוררים הבולטים בדורו, המכונה "דור 27".
לאחר ששהה בניו יורק בין השנים 1929-1930, תקופה שהניבה את קובץ השירים "משורר בניו יורק" (פורסם ב-1940 לאחר מותו), לורקה הקדיש את עצמו ליצירה תיאטרלית. בשנים אלה כתב את מחזותיו המפורסמים ביותר – "חתונת הדמים" (1931), "ירמה" (1934), ו"בית ברנרדה אלבה" (1936). במקביל, עמד בראש התיאטרון האוניברסיטאי הנודד "לה בַּרַאקָה", עמו סייר בכפרי ספרד העמוקה והביא לתושביה הנשכחים את יצירות התיאטרון הספרדי הקלאסי: קלדרון, לופה דה וגה וסרוונטס; מתוך אמונתו העמוקה בתרבות ככלי לשינוי חברתי.
נאומו ב-1931 בכפר הולדתו משקף את בהירות מחשבתו ואהבת האדם שאפיינו אותו, לצד קשר עמוק לנופי ילדותו. במיוחד בימים אלה, ראשית ימי הרפובליקה הספרדית השנייה (1931-1939), הושפע לורקה מרעיונות מהפכניים מרוסיה הסובייטית ומרוח ההתחדשות של הממשלה הרפובליקנית. תקופה זו התאפיינה באופטימיות ומעורבות חברתית, על רקע מצב חינוכי קשה אצל פלג גדול מהאוכלוסייה הספרדית כתוצאה ממאות שנים של הזנחה ושליטה דתית. כפי שיאן גיבסון מציין בביוגרפיה של לורקה: "אנשי ספרד החדשה היו נחושים בדעתם להרוס את המונופול זה [של הכנסייה] וליצור שיטה ממלכתית המסוגלת להתמודד עם האתגר העצום שהציבה הבערות הנרחבת – בשנת 1931, 32.4 אחוזים מתוך אוכלוסייה של 25 מיליון בני אדם היו אנאלפביתים, והרפובליקנים העריכו שנחוצים 27,150 בתי־ספר חדשים."
למרות קרבתו לחוגי השמאל והזדהותו עם רעיונות סוציאליסטיים, לורקה מעולם לא הצטרף למפלגה הקומוניסטית, ופעילותו נותרה בתחומי הספרות והאמנות. ואולם, עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, והוא בשיא יצירתו כמשורר ומחזאי, הפך לסמל טרגי של הסכסוך. ב-19 באוגוסט 1936, כשהוא בן 38, הוצא להורג בידי כיתת יורים. ימים ספורים קודם לכן נמלט ממדריד לבית משפחתו בגרנדה, וכמו גיבור טראגי, ניסה להסתתר אצל חבר ילדות ודווקא שם אותר ונעצר. רציחתו הייתה חלק מטיהור שיטתי של אינטלקטואלים, אמנים ותומכי הרפובליקה בידי הכוחות האנטי רפובליקניים וזרועותיהם הפלנגיסטיות, וסימנה את רצח התרבות והרוח על ידי הכוחות הפשיסטים. גופתו — כמו גופותיהם של אלפי קורבנות אחרים של המלחמה — לא נמצאה עד היום.